Herpes simplex - הרפס סימפלקסhttps://he.wikipedia.org/wiki/הרפס
הרפס סימפלקס (Herpes simplex) הוא זיהום ויראלי (נגיף הרפס). זיהומים מסווגים לפי האזור בגוף הנגוע. הרפס אוראלי הוא מחלה נפוצה המשפיעה על הפנים או הפה. הוא עלול לגרום לשלפוחיות קטנות בקבוצות, המכונות לעתים קרובות "קור" או שלפוחיות חום. הרפס גניטלי, המכונה לרוב הרפס, עשוי להיות בעל תסמינים קלים או ליצור שלפוחיות פתוחות הגורמות לכיבים קטנים. שלפוחיות אלו נרפאות בדרך כלל תוך שבועיים עד ארבעה שבועות. כאבי עקצוץ יכולים להופיע לפני הופעת השלפוחיות. שלב ראשון של המחלה הוא בדרך כלל חמור יותר וכולל חום, כאבי שרירים, בלוטות לימפה נפוחות וכאבי ראש. תסמינים נוספים הנגרמים על ידי נגיף הרפס כוללים: הרפטי ויטלואו (Herpes whitlow) כאשר הוא פוגע באצבעות, הרפס של העין (Herpes keratitis) והפרעת הרפס בתינוק (Neonatal herpes) כאשר הוא משפיע על יילוד.

ישנם שני סוגים של וירוס הרפס סימפלקס (Herpes simplex): סוג 1 (HSV‑1) וסוג 2 (HSV‑2). HSV‑1 גורם לרוב לזיהומים סביב הפה, בעוד HSV‑2 גורם לרוב לזיהומים באברי המין. הם מועברים במגע ישיר עם האדם הנגוע. הרפס גניטלי מסווג כזיהום המועבר במגע מיני ויכול להתפשט לתינוק במהלך הלידה. לאחר ההדבקה, הנגיפים נודדים לאורך עצבים תחושתיים לתאי העצב, שם הם נשארים לכל החיים. גורמי הישנות כוללים ירידה בתפקוד החיסוני, מתח וחשיפה לאור השמש.

ברוב המקרים, תרופות אנטי‑ויראליות ניתנות רק כאשר התסמינים חמורים. במקרים של זיהומים תכופים מאוד ניתן לרשום תרופות אנטי‑ויראליות לשימוש יומי. אין חיסון זמין, והחיסון נגד שלבקת חוגרת אינו מונע הרפס סימפלקס. טיפול בתרופות אנטי‑ויראליות כגון אציקלוביר (Acyclovir) יכול להפחית את חומרת התסמינים.

שיעורי HSV‑1 ו‑HSV‑2 בעולם נעים בין 60% ל‑95% במבוגרים. HSV‑1 נדבק בדרך כלל בילדות. לפי הערכות, בשנת 2003 היה כ‑536 מיליון אנשים (16% מהאוכלוסייה) נגועים ב‑HSV‑2, עם שיעורים גבוהים יותר בקרב נשים ובמדינות המתפתחות. רוב האנשים עם HSV‑2 אינם מודעים לכך שהם נגועים.

Treatment ― OTC Drugs
הימנע מכל מגע פיזי, כגון נשיקת ילד, בזמן שהשלפוחיות קיימות, שכן מגע יכול להפיץ את הזיהום לאנשים אחרים. כדאי להימנע משתיית אלכוהול.
#Acyclovir cream
☆ AI Dermatology — Free Service
בתוצאות 2022 של Stiftung Warentest מגרמניה, שביעות הרצון של הצרכנים מ-ModelDerm הייתה נמוכה רק במעט בהשוואה לייעוץ טלרפואי בתשלום.
  • הרפס סימפלקס על השפה.
  • הרפס סימפלקס (Herpes simplex) – זיהום באצבעות נפוץ יותר בילדים צעירים מאשר במבוגרים.
  • אם התסמינים חמורים, נטילת תרופות אנטי‑ויראליות היא המועילה ביותר להקלה על התסמינים.
  • אם זה מתרחש סביב הפה, יש להבדיל בין angular cheilitis. עם זאת, בתמונה זו, סביר יותר שמדובר בהרפס, מכיוון שיש מספר שלפוחיות קטנות סביב הפmouth.
  • Herpes gingiva – זיהומי הרפס יכולים להתרחש לא רק סביב הפה, אלא גם באזורים תת‑אורליים, פרי‑אינזאליים ופריקולריים.
  • הרפס גניטלי בנשים.
  • הרפס על הישבן מאופיין בהחמרה בעת עייפות.
  • במקרים של זיהום נרחב, ייתכן שיידרש טיפול אינטנסיבי, כמו הרפס זוסטר.
References Herpes Simplex Type 1 29489260 
NIH
זיהום HSV-1 מתפתח באמצעות זיהום ראשוני של תאי אפיתל, ולאחריו חביון, בעיקר בנוירונים, והפעלה מחדש. HSV-1 גורם לרוב להתפרצויות שלפוחיות ראשוניות וחוזרות, בעיקר בפה ובריריות איברי המין. הביטויים הקליניים שלו נעים בין הרפס אורולביאלי למצבים שונים כגון דלקת זקיקים הרפטית, דלקות עור, מעורבות עיניים, ומקרים חמורים כמו הרפס אנצפליטיס. טיפול אנטי‑ויראלי מסייע בניהול זיהום HSV.
Herpes simplex virus type 1 (HSV-1) is a member of the Alphaherpesviridae subfamily. Its structure is composed of linear dsDNA, an icosahedral capsid that is 100 to 110 nm in diameter, with a spikey envelope. In general, the pathogenesis of HSV-1 infection follows a cycle of primary infection of epithelial cells, latency primarily in neurons, and reactivation. HSV-1 is responsible for establishing primary and recurrent vesicular eruptions, primarily in the orolabial and genital mucosa. HSV-1 infection has a wide variety of presentations, including orolabial herpes, herpetic sycosis (HSV folliculitis), herpes gladiatorum, herpetic whitlow, ocular HSV infection, herpes encephalitis, Kaposi varicelliform eruption (eczema herpeticum), and severe or chronic HSV infection. Antiviral therapy limits the course of HSV infection.
 Herpes Simplex Type 2 32119314 
NIH
Herpes simplex virus type 2 (HSV-2) הוא זיהום נרחב המשפיע על כ‑22 % מהמבוגרים בגיל 12 ומעלה, ובסך הכל על 45 מיליון מבוגרים בארצות הברית. בעוד HSV-1 גורם בדרך כלל לפצעים בפה, הוא יכול גם להוביל לנגעים באיברי המין. עם זאת, כאשר לחולים יש נגעים באיברי המין, HSV-2 הוא בדרך כלל הדאגה העיקרית. הסימפטומים של התפרצויות HSV-2 הם לעתים קרובות מעורפלים, כגון גירוד וגירוי באיברי המין, שעלולים לעכב את האבחנה והטיפול. עיכוב זה עלול לגרום להעברה נוספת לאנשים שלא נגועים.
Herpes simplex virus type 2 (HSV-2) continues to be a common infection, affecting approximately 22% of adults ages 12 and older, representing 45 million adults in the United States alone. While HSV-1 often affects the perioral region and can be known to cause genital lesions, HSV-2 is more commonly the consideration when patients present with genital lesions. Despite this, most outbreaks of the infection will present with nonspecific symptoms such as genital itching, irritation, and excoriations, which may cause diagnosis and treatment to be delayed. As a result, further exposure to uninfected individuals may occur.
 Prevention and Treatment of Neonatal Herpes Simplex Virus Infection 32044154 
NIH
Herpes simplex virus (HSV) גורם בדרך כלל לזיהומים כגון הרפס גניטלי וכוויות קור אצל בני נוער ומבוגרים. כאשר HSV מדביק תינוק במהלך 4‑6 השבועות הראשונים לחייו, זה יכול לגרום למחלה קשה עם השלכות חמורות. אבחון מהיר של זיהום HSV בילודים הוא חיוני כדי למנוע החמרה של המחלה ולמנוע בעיות נוירולוגיות (אפילו מוות).
Herpes simplex virus (HSV), a member of the Herpesviridae family, is a well-known cause of infections including genital herpes and herpes labialis in the adolescent and adult population. Transmission of HSV infection to an infant during the first 4-6 weeks of life can lead to devastating disease with the potential for poor outcomes. Early diagnosis is imperative when evaluating neonatal HSV infection in order to prevent further disease progression, neurological complications, and even death.
 Herpes simplex virus infection in pregnancy 22566740 
NIH
הווירוס Herpes simplex הוא זיהום נפוץ מאוד ויכול לעבור מנשים בהריון לתינוקות שלהן. נגיף זה עלול לגרום לבעיות בריאותיות חמורות או אפילו למוות בילודים. למרות שזה נדיר במהלך ההריון עצמו, העברה של הנגיף מתרחשת לעתים קרובות במהלך הלידה. הסיכון הוא הגבוה ביותר אם האם תידבק בשלבים מאוחרים יותר של ההריון. עם זאת, ניתן להפחית סיכון זה על ידי שימוש בתרופות אנטי‑ויראליות או על ידי בחירת ניתוח קיסרי במקרים מסוימים.
Infection with herpes simplex is one of the most common sexually transmitted infections. Because the infection is common in women of reproductive age it can be contracted and transmitted to the fetus during pregnancy and the newborn. Herpes simplex virus is an important cause of neonatal infection, which can lead to death or long-term disabilities. Rarely in the uterus, it occurs frequently during the transmission delivery. The greatest risk of transmission to the fetus and the newborn occurs in case of an initial maternal infection contracted in the second half of pregnancy. The risk of transmission of maternal-fetal-neonatal herpes simplex can be decreased by performing a treatment with antiviral drugs or resorting to a caesarean section in some specific cases.
 Clinical management of herpes simplex virus infections: past, present, and future 30443341 
NIH
Herpes simplex virus (HSV) סוגים 1 ו‑2 מדביקים אנשים רבים ברחבי העולם. בדרך כלל, הנגיף נשאר במצב רדום בתאי העצב לאחר הדבקת העור, אך הוא יכול להתפרץ מחדש מאוחר יותר ולגרום לפצעי קור. לעיתים, זה מוביל לסיבוכים חמורים כגון דלקות עיניים, דלקת מוח או מצבים מסוכנים אצל ילודים ואנשים עם מערכת חיסון חלשה. למרות שהתרופות הקיימות מסייעות בשליטה בזיהומים, קיים סיכון לעמידות לתרופות ולתופעות לוואי, מה שממשיך להוות דאגה. יש צורך בתרופות חדשות שימקדו את הנגיף בצורה יעילה יותר.
Infection with herpes simplex virus (HSV) types 1 and 2 is ubiquitous in the human population. Most commonly, virus replication is limited to the epithelia and establishes latency in enervating sensory neurons, reactivating periodically to produce localized recurrent lesions. However, these viruses can also cause severe disease such as recurrent keratitis leading potentially to blindness, as well as encephalitis, and systemic disease in neonates and immunocompromised patients. Although antiviral therapy has allowed continual and substantial improvement in the management of both primary and recurrent infections, resistance to currently available drugs and long-term toxicity pose a current and future threat that should be addressed through the development of new antiviral compounds directed against new targets.